בהמלצה של דן ג׳סנר ואריאל טולוב, קראתי את הספר הזה
ההתחלה מאוד יפה ( סיפור המכולת של מכלוף הקטן שסומך על הילד הקטן איל , בן של השכונה , כדי לשמור על המכולת)
היו קטעים מאוד מרגשים ( במכולת, האום שהוא נותן למי לילד שגונב סוכריה - דף 12 )
"במרוקו היינו משפחה של עניים מרודים, אתה שומע? אל תוריד ת'ראש עכשיו. ס'תכל עלי. לחם לא היה מספיק בבית. לא מדבר איתך על שוקולד. על לחם אני מדבר, כן? גם כסף לבית ספר לא היה לאבא שלי. בגיל שלך הייתי קם מוקדם בבוקר והולך לעבוד. במה? במה שיש. בסוף היום הייתי מביא הכול לאבא שלי. אבל היו ימים בלי מזל. ימים שבסופם לא היה לי מה להביא הביתה, כי לא הרווחתי כלום. לפעמים גם רימו אותי, הנבלות. וידעתי שאם אבוא הביתה ככה, בלי כלום, אבא שלי ישתגע. ואתה לא מדמיין איך היה אבא שלי כשהיה משתגע. אבל לא חשבתי לרגע לגנוב. מגויים לא גנבתי. אתה מבין? מגויים. ומה אתה חושב, שאצל לבנה זה היה אחרת? תשאל אותה! מה אתה חושב, שבגלל שהיא קצת מלאה עכשיו אתה יודע עליה משהו? אז אני יגיד לך, לבנה קצת מלאה עכשיו בשביל כל השנים שהיתה ריקה. בשביל לחם לא גנבנו, ואתה גונב לי מיהודי? ומה אתה גונב, ממתקים? תרים ת'ראש אמרתי לך ס'תכל אלי. כן, ככה. אתה רעב? רעב? אין לך כסף? הנה, תיקח!" היה מכלוף אומר ודוחף לתוך הידיים של הילד את השוקולד שחס "תיקח, אני אומר לך, בחינם תיקח, תבוא אל מכלוף תגיד אני רעב, אין לי אוכל בבית, מכלוף ייתן לך מהצלחת שלו. אה, אתה מתבייש לקחת? לא, אל תחזיר לי. תיקח, תיקח! לא ממתנות אתה צריך להתבייש, אתה שומע? כשהייתי ילד גם אני קיבלתי נדבות, מה אתה חושב? לא היה בגד אחד שלבשתי ראשון. הכול מאחרים. לפעמים בבגדים שלי עוד נשאר ריח של ילדים שלבשו אותו קודם, ותאמין לי, לא לכולם היה ריח נעים. אבל לבשתי אותם, היתה לי ברירה? נתנו אז לקחתי, וגם אתה, אתה לא תשאיר פה את השוקולד, אתה שומע?"
אייל הוא הילד של המכולת אך פוגשים אותו 20 שנים אחרי , כאשר הוא כבר נשוי לנועה ואבא של רעות , ילדה עם פיגור בעקבות תאונת דרכים בזמן הלידה
אייל הוא רב בישיבה ( מציעים לו בתחילת הספר להתמנות לראש הישיבה)
בתחילת הספר, הוא בא לבקר את רחל , אישה ערירית, פסנתרנית מיוחדת ... הם מדברים , הוא אוהב את החכמת חיים שלה והיא את הביקורים שלו שמפוגגים את הבדידות
תיאור הזוגיות גם מאוד מענין ונוגע - והתמודדות של הזוג עם הילדה שכל כך ציפו לה ... מאוד עצובה ומדויקת ( אריאל ודבו ושיראל היו במחשבות) -
מרגש במיוחד היה כאשר רעות בוכה כי היא הבינה מאמא שלה שהיא הרסה להורים שלה את החיים והיא פוחדת שישאירו אותה בדירה בזמן שהם יעברו לדירה חדשה
הרבה קטעים מרגשים , כתובים היטב . אך גם לא מעט קטעים גלמודים, הדו שיח בין הדמויות לא כתוב טוב ... הרגשתי הבדל ברמה של הכתיבה וזה מאוד הפריע - במיוחד הפריע הרקע לעלילה : לאייל יש יצר בלתי נשלט למציצנות ... לא מציצנות במובן הקלאסי (מיני) אלא למציצנות לחיים של אנשים, למכתבים שהושארו על שידה, לפתקים שבין אבני הכותל ...
הפריע לי (אולי לשווא) שהדמות היא רב דתי - יש פה ושם אזכורים לדתיות של המחבר ( מדרש או סירבול הלכתי על כשרות של הכלים של רחל ... זה הפריע לי !)
סה״כ חוויה טובה . מתלבט לגבי הספרים האחרים שלו ...
No comments:
Post a Comment