עקידת ישמעל ובאר המים שתמיד היה שם

הצעה לקריאה חלופית של סיפור גירוש ישמעל   

ביום הראשון של ראש השנה, קוראים את פרשת גירוש ישמעל (עקדת ישמעל, בפי הפרשנים) . השנה, מצאתי את עצמי קורה את זה קצת אחרת ... 

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם, מְצַחֵק. י וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק". יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. יג וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ, כִּי זַרְעֲךָ הוּא". יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר, שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, וְאֶת הַיֶּלֶד, וַיְשַׁלְּחֶהָ. וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה "אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד", וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ: "מַה לָּךְ הָגָר? אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. יח קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ". יט וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם, וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר. כ וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל, וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. כא וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. {פ}

טקסט מאוד יפה, שקוראים ביום א של ראש השנה

מעבר לסיפור המקראי, שניתן לראות אותו כאכזרי (אבא מגרש את הפילגש שלו ובנו הקטן) , יש אולי גם אפשרות לקריאה ״שונה״ , סיפור שניתן ללמוד לדורות

ישמעל נכשל וחוטא . הוא מצחק , ביטוי להתהגות מינית לא מתאימה, בהקשר הזה

שרה לא רוצה אותו בקרבת הבן שלה, יצחק, ומבקשת לגרש אותו



הילד- ֿבן-נער הזה (כל הכינויים מופיעים)  מגורש עם אמו למדבר

לאורך כל הסיפור, הדמויות ( שרה, אברהם אבל בעיקר הגר) רואות בישמעל בן או ילד, כאשר התורה מבגרת אותו ומתיחסת אליו כנער

אבל הגר לא מצליחה לחנך אותו, לטפל פה ב״מדבר של החיים״ ומתוך חוסר אונים , פשוט משליכה אותו לאחד השיחים ( מזכיר קצת את האיל שבעקידת יצחק ... אך אני לא מוצא דבר מעבר לזה)

הגר, האמא, מתוך מצוקה אבל גם מתוך אגואיזם מסוים, לא מוכנה לעזור לו יותר, כי קשה לה לראות את ״מות הילד״. אבל זה בדיוק מה שנדרש ממנה לעשות, להסתכל על הילד, על הנער, לראות בו נער, לשמוע אותו איפה שהוא נמצא בעולמו (כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם ) ... איזה ביטוי יפה ״קול הנער באשר הוא שם״ ... לא משנה איפה הילד שלך נמצא, באיזה עולם מקביל הוא מסתובב , באיזה רשת חברתית הוא הלך לאבוד, תפקידנו הוא לשמוע את קול הנער באשר הוא שם

ואז, עלינו לתמוך בו, עד שיגדל ויתחזק : שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ

עלינו להחזיק לו את היד עד שיגדל. להוציא אותו מהשיחים שבהם עזבנו אותו ולעזור לו לקום, לגדול, לצמוח ...

וכאשר נהיה שם בשבילו בתור הורה לילד, גם תפקחנה עיננו ונראה את באר המים.
הבאר, בסיפור של הגר, תמיד היה שם. היא פשוט לא ראתה אותו. כאשר לא שומעים את הילד ומתיאשים עליו, גם לא מבחינים בבאר המים שיכול להרוות אותו ולעזור לו לפרוח

הסיפור הזה שנקרא ביום הראשון של ראש השנה הוא יפה כל כך.

יש תקווה בכל אחד, גם בילד שאכזב. יש תקומה ומקום  עבור כל אחד  בסיפור התנכי ... העיקר הוא לא להתיאש.